<h1>ספר הישר לר"ת — שו"ת סימן ס"ג</h1>
<h2>דף ד.</h2>
[תשובת ר"ת לאחיו רבינו שמואל]. דקשיא לך בפרק קמא דגיטין [י' ע"א] מוכיח דרשב"ג אפילו בדכתיבא בעי חזקה גבי מצת כותי מותרת דקא פריך אי ת"ק אפילו שאר שטרות נמי כשרים ואי רשב"ג אי דאחזוק אפילו שאר שטרות נמי ואי דלא אחזוק אפילו גט אשה נמי פסול, והני כתיבן. ולפי פירושך נראה לך דבפ"ק דחולין [ד' ע"א] מוכיח דבכתיבא כ"ע מודו דכשרין אע"ג דלא אחזוק. תן דעתך (לומר) דמגופא דההיא דחולין אית לך למיפרך על פירושך דמנא לן דבחדא פליגי ותו לא, דלמא בתרתי פליגי. שהאמת שכך הוא דהא כל קתני וזהו פתרונו. רשב"ג היינו ת"ק איכא בינייהו דכתיבא ולא אחזוק בה, ת"ק סבר דכתיבא אע"ג דלא אחזוק בה ורשב"ג סבר אי אחזוק אין אי לא אחזוק לא, ושינוייא דשנינן לעיל ליתא דאמרינן לעיל דבלא כתיבא מהני חזקה דלא אשכחן דחד מכשיר בדלא כתיבא בשום ענין וכיון דלא אשכחן לא אמרינן. אי הכי כל מצוה שהחזיקו בה אם החזיקו מיבעי ליה דאז הוה משמע דאתא למעוטי במצה גופא דאיירי ת"ק אי לא אחזוק כדפרישית, אלא איכא בינייהו דלא כתיבא ואחזיקו בה נמי, דכל מצוה משמע בין כתיבא בין לא כתיבא והוא שהחזיקו ושבק הא דאיירי ת"ק וטפי אפילו הנך דלא כתיבין נמי והוא דהחזיקו בתרווייהו, ות"ק נקט מצה דכתיבא דוקא ולא איירי בחזקה ושינוייא דשנינן שנוייא היא. ואתיא האי דשחיטת כותי מותרת כרשב"ג, דעיקר הסוגיא לא בא אלא למצא תנא להתיר שחיטת כותי אע"ג דשהיה דרסה לא כתיבא הואיל ואחזוק. כללא דמילתא ת"ק בעי כתיבא בין אחזוק בין לא אחזוק ורשב"ג חזקה בעי בין כתיבא בין לא כתיבא. ומינה לא ידעינן אי אחזוק או לא אחזוק דאעלמא קאי רשב"ג.
<h2>דף עח:</h2>
[תשובת ר"ת לאחיו רבינו שמואל]. [והא] דמיבעיא [לך] בריש אותו ואת בנו לא פריך גבי או לרבות את הכלאים ואו לרבות או למעט הוא ובמרובה פריך ליה, לא קשיא דמאי דלא פריש הכא פריש התם, וכן ברוב מקומות בתלמוד.
<h2>דף קל:</h2>
[תשובת ר"ת לאחיו רבינו שמואל]. וששאלת בהזרוע והלחיים [חולין ק"ל ע"ב] דגרסי' תני תנא ישלם ואת אמרת מדת חסידות שנו כאן, וקשיא לך דבריש בבא קמא [ז' ע"א] אמרינן ישלם מדעתו משמע דמי כתיב ישולם. יכולני לשנויי לך שכן אנו גורסין תנא תני ישלם דברי ר' אליעזר ומכלל דרבנן סברי לא ישלם ואת אמרת מדת חסידות שנו כאן, דאי אמרת הכי היכי מצית למימר דרבנן אמדת חסידות פליגי. ועוד מדיוקא דר' אליעזר לא תפרוך אלא מעיקר מילתייהו דרבנן דאמרי עני היה וכו'. טעמא דעני היה וכו' דהא ודאי דינא משמע. אלא שינוייא דחיקא לא משנינא לך. וכי הך מילתא חשבינן לה טעותא לדמויינהו, דישלם דהכא חייב תשלומין וישלם דבבא קמא נמי חייב תשלומין, אלא אף בלא ב"ד משמע שישלם מיטב החוב המוטל עליו וליתא לשנויא דשני רבה מדעתו בלא ב"ד סובין, בע"כ ע"י ב"ד מיטב, וליתא דישלם משמע אפילו מדעתו ישלם חוב המוטל עליו וישלם מיטב.
